פסק-דין בתיק עפ"ת 17962-01-13

פתח דבר:

1.         לפניי ערעור על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט שמואל יציב), אשר ניתנה ביום 30/12/2012 בתיק המ"ש 1904-06-12.

2.         המערער הגיש בקשה להארכת מועד להישפט, בקשה שנדחתה ומכאן הערעור שבפניי.

ההליך בפני בימ"ש השלום לתעבורה:

3.         מתברר כי נגד המערער נרשם ביום 07/09/2011 דו"ח ברירת משפט שלפיו יוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 96 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 07/09/2011 נהג המערער ברכבו ברחוב הנביאים 30 בחיפה ועוכב לבדיקת תקינות הרכב, בדיקה שהראתה כי אורות הבלימה לא פועלים כהלכה.

4.         המדובר בדו"ח ברירת משפט שבצדו נקבע קנס של 100 ש"ח ועל כן בחר המערער לשלם את הקנס.  ככל הנראה, בעקבות דו"ח זה ודוחות אחרים, נשלל רישיונו של המערער ע"י רשות הרישוי למשך שלושה חודשים.

5.         המערער פנה לבית המשפט לתעבורה בבקשה להארכת מועד להישפט, בקשה שנדחתה כאמור ועליה מונח בפניי ערעורו של המערער.

טענות הצדדים:

6.         לדעת המערער, היה על בית המשפט לתעבורה להאריך את המועד להישפט ובין היתר גם לזמנו לדיון כדי לאפשר לו להעלות את טענותיו. המערער מלין על כך שבקשתו הראשונה  (מיום 13/06/2012) להארכת מועד לא הובאה בפני השופט ועל כן נאלץ להגיש בקשה נוספת ביום 24/12/2012, שלגביה ניתנה החלטת בית המשפט לתעבורה ביום 30/12/2012, הדוחה את הבקשה ובה נאמר "לא מצאתי בנימוקי הבקשה טעם להיעתר לה".

7.         המערער טען כי השוטר לא הסביר לו שמדובר בעבירה שבצידה 4 נקודות על פי שיטת הניקוד הנהוגה ברשות הרישוי.  יצוין כבר עתה, כי עיון בדו"ח מראה כי השוטר רשם את מספר הנקודות, קרי: 4 נקודות בגוף הדו"ח.

8.         המערער טען כי המדובר ברכב ישן ולמרות זאת הוא דואג לטפל בכל התקלות ושוקד על תיקון כל ליקוי שמתגלה ברכב. עוד טען המערער כי הוא סובל מבעיות בריאות, תוך שהוא מפנה לתיעוד רפואי.

9.         המערער טען כי אותן 4 נקודות שיוחסו לו על פי שיטת הניקוד הנהוגה ברשות הרישוי, הביאו לשלילת רישיונו באופן מנהלי למשך 3 חודשים.  המדובר ברכב שעבר מבחן רישוי וייתכן שאורות הבלימה לא פעלו באופן רגעי עקב בעיות במערכת החשמל.

10.        עוד טען המערער, כי שלילת רישיונו תקשה עליו להתנייד ובין היתר יתקשה להגיע לעבודה. על כן הוא ביקש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית משפט לתעבורה ולהאריך את המועד להישפט.

11.        המערער טען בפניי באמצעות בא כוחו, כי העבירה הרלוונטית שיש ליחס לו היא תקנה 351(א) לתקנות שבצידה לא נרשמו נקודות ועל כן טעה השוטר כשייחס לו עבירה לפי תקנה 96 לתקנות.

12.        המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. השוטר רשם בגוף הדו"ח את הנקודות שיזקפו לחובת המערער, כך שהאחרון היה  יכול להבחין בזאת בטרם שילם את הדו"ח. 

13.        עוד טענה המשיבה כי אין בפיו של המערער כל נימוק שיש בו כדי לבסס בקשה להארכת מועד, מה גם שאין כל חשש לעיוות דין.

דיון והכרעה :

14.        לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט לתעבורה, בהודעת הערעור, בבקשות המערער שהוגשו בבית המשפט לתעבורה על נספחיהן ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.